חיפוש
  • דנה

רצון נגדי

6 שנים של אימהות לימדו אותי שהדרך הכי מהירה לגרום למשהו לקרות עכשיו היא להגיד: "זה לא חייב לקרות עכשיו".

למשל "תרים את הגרביים כשיהיה לך זמן"

כמעט תמיד הגרביים תוך רגע ימצאו את עצמם במכונת הכביסה...

ולמה זה עובד כמו קסם?

כי לכולנו יש רצון נגדי שמתעורר ברגע שאנחנו מרגישים כפיה. רצון נגדי הוא אינסטינקט שקיים בכולנו והוא מגיב בהתנגדות לכל מה שאנו חווים ככפיה או ציווי.

אז אני לא כופה ולא מצווה ואני מאפשרת מרחב לעשות את מה שאני מבקשת, בדיוק כמו שאני הייתי רוצה לפעול מתוך בחירה ולא מתוך כפייה.

ומה אם חשוב לי שזה יקרה עכשיו?

אני עושה את זה בעצמי, כי בסופו של דבר רק אני אחראית למלא את הצרכים של עצמי, זה לא תפקיד של אף אחד אחר.

כשאני רבה עם בני הבית שיסדרו אחריהם, ברוב הפעמים (אם לא בכולן) אני לא עונה על הצורך שלי בסדר, אלא על הצורך שלי בנראות, בהערכה, בכבוד ובשיתוף פעולה. ככה שאם הבית מבולגן כרגע ולסדר אותו מתנגש עם צרכים אחרים של בני הבית אני:

אעצור

אנשום עמוק

אהיה באמפטיה אל עצמי על כך שיש לי צרכים שלא נענים

ואז אארגן את הצרכים שלי ואבין מה חשוב לי ומהי האסטרטגיה הפשוטה ביותר להשיג אותו.

אם הצורך שמבקש מענה כרגע הוא צורך בסדר אז אסדר בעצמי את הבית.

אם הצורך שמבקש מענה הוא בנראות והערכה אז אחשוב על האסטרטגיה המוצלחת ביותר להשיג אותם (רמז, זה כנראה לא יהיה דרך ביקורת והאשמה :)).


ומה אני עושה כשכל התאור היפה הזה לא מצליח? אני כועסת וצועקת ונותנת להצפה שמציפה אותי לצאת החוצה, כי זה מה שהיא צריכה כרגע. וזה מה שאני צריכה כרגע. אני מבינה שלא תמיד אני פנויה לעשות את כל התהליכים האלו, גם אם אני יודעת שהם הדבר הכי פשוט ונכון שיש. כי אולי אני עכשיו רעבה או עייפה או עצבנית ואין לי משאבים להתפנות אליי, ואין לי סבלנות לחשוב צרכים.

וגם זה בסדר.