תקשורת מקרבת לא מתקיימת במרחב סטרילי, להפך המקומות בהם היא הכי נחוצה הם המקומות הכי עמוסים ומבורדקים שלנו. מול האנשים שלוחצים לנו על הנקודות הכי רגישות, שמשקפים לנו מראות שלא תמיד אנחנו רוצים לראות, שם אנחנו אמורים לעצור את ההצפה שאנחנו חווים מול הפצעים שנפתחו ולדבר צרכים?
אז כן.
אבל זה לא יכול לקרות ביום אחד.
וגם לא אחרי סדנה אחת, או אפילו קורס אחד.
כי כדי שנוכל לראות צרכים של מישהו אחר, אנחנו צריכים קודם לראות את הצרכים שלנו. עד שהפצעים הפתוחים האלו לא יקבלו מענה לצרכים שלהם, לא נוכל לראות צרכים של מישהו אחר בזמן שהוא לוחץ לנו עליהם. ולצערנו, רוב הקונפליקטים שלנו מתרחשים בדיוק במקומות שבהם אנחנו לוחצים אחד לשני על הפצעים.
כי ריב חוזר על כלים בכיור בסוף לוחץ לנו על פצע של נראות ולאחר על פצע של כפיה...
וריב חוזר על מסכים בסוף לוחץ לנו על פצע של התייחסות ולאחר על פצע של בחירה...
לפתור את הפצעים לא תמיד אומר ללכת לטיפול ולדבר עליהם, לפעמים הפצע הזה רק צריך שנתייחס אליו, שנדע שהוא שם וניתן לו להתבטא בדרך שלו.
ישנן המון דרכים לתת תשומת לב לפצע, ובתקופות שונות אני מטפלת בפצעים שלי בדרכים שונות. השבוע גיליתי (במקרה) שגם מדיטציית קונדליני של אושו עוזרת לי להתייחס לפצעים שלי.
בעבר יצא לי להתנסות בה כמה פעמים והשבוע הציעו לי לתרגל את החלק הראשון שלה – שבו במשך 15 דקות מנערים את הגוף לצלילי מוזיקה מיוחדים. אחרי יומיים נהייתי חולה, הניעורים ה"פשוטים" האלו הוציאו החוצה דברים שהיו תקועים ופתאום אני יותר אוהבת אותי, יותר קשובה ורכה אליי וכפועל יוצא גם לסביבה שלי. פתאום כשיש קונפליקט אני מסוגלת לנשום להצפה שעולה, להיות איתי ואז (ורק אז) אני יכולה לראות את הצרכים של מי שנמצא מולי ולדבר אותם.
אז זו התגלית השבועית שלי :)
ולמי שרוצה לגלות אם מדיטציית קונדליני של אושו עושה את זה גם בשבילו אלו השלבים שלה:
למדיטציה 4 שלבים של 15 דקות המלווים במוזיקה - להאזנה למוזיקה לחצו כאן.
שלב 1 - ניעור: עמדו ברגלים פסוקות, שחררו את הגוף והתחילו לנער אותו, תנו לניעור לעלות מכפות הרגלים ולנוע בקצב שלו.
שלב 2- ריקוד: ריקדו בכל דרך שתרצו, תנו למוזיקה להוביל אתכם.
שלב 3 - התבוננות: עצמו עיניים, שבו או עמדו דוממים והתבוננו במה שעולה, במה שקורה בפנים ובחוץ.
שלב 4 - הרפיה: שכבו בעיניים עצומות והרפו את גופכם.
בהצלחה!
