פעם תהיתם למה כשאתם שואלים את הילד.ה שלכם איך היה בגן/בבית הספר התשובה הכי עמוקה שאתם מקבלים זה "כיף", אבל בלילה פתאום הם רוצים לספר, לשתף ולשאול שאלות?
ההסבר לזה הוא מאוד פשוט, ילדים חיים בכאן ועכשיו. כשאתם שואלים אותם איך היה בגן בזמן שהם כבר בבית ועסוקים במשהו אחר הם פשוט לא יכולים לענות על השאלה הזו, כי מה קשור גן עכשיו? אני לא בגן....
אבל בלילה, כשכם שוכבים במיטה, בשקט בלי הסחות דעת פתאום כל מה שהיה במהלך היום צף, הדברים הטובים והלא טובים, ההצלחות, הכישלונות, העלבונות... הכל מציף. והם רוצים לפרוק. אבל אנחנו, שכל היום דווקא שאלנו והתעניינו ובאמת רצינו לדעת עכשיו כבר פחות פנויים להקשבה.
אז מה עושים את המצב הזה?
לי עוזר לדעת שזה עומד לקרות, להתכונן מראש לזמן במיטה שאנחנו שוכבים ומדברים, לדעת להעריך את הזמן ולהכניס אותו ללו"ז שלי. אבל אם זה לא מתאפשר, אפשר לעזור להם לעשות ונטילציה במהלך היום (אולי במקלחת או בארוחת הערב) וכך לעזור להם לפרוק את מה שעבר עליהם עוד לפני שמגיעים למיטה.
הנה כמה שאלות שיכולות לעזור:
מה הפתיע אותך היום?
מה היה הדבר הכי נחמד שקרה היום?
מה היה הדבר הכי מעצבן שקרה היום?
מה הדבר שגרם לך לחייך היום?
איזה דבר חדש למדת היום?
במה ביקשת עזרה היום?
ממה הכי נהנית בהפסקה?
עם מי רצית לשחק היום ולא הספקת?
למי היה את הסנדוויץ' הכי טעים?
האם יש ילד.ה שהציקו לו.ה היום?
האם יש ילד.ה שהיית רוצה להתחלף איתו.ה?
